<h1>אבודרהם סדר תפילות הפסח</h1>
<h2>דף ב.</h2>
ואם תאמר, למה הצריכו לבדוק החמץ בחורים, ולהוציאו מביתו, יותר משאר איסורין, כגון חלב ונבלות, ואם תאמר, מפני שחלב ונבלות בני אדם בדלין מהם כל השנה, אין אנו חוששין שמא יאכל מהם, אבל חמץ שאין בדלין ממנו יש לחוש. עדיין קשה, שהרי לנזיר לא הצריכו להוציא היין מרשותו, אף על פי שאין בדל ממנו כל השנה, אלא ימי נזרו בלבד. וגבי חדש גם כן, שאסור עד ששה עשר בניסן, ואפילו בחוצה לארץ, ואין בדלין ממנו, לא הצריכו להוציאו מביתו. ויש לומר, שהטעם בחמץ מפני שהזהירה בו התורה יותר משאר מצות, ואסרה אותו בבל יראה ובל ימצא, החמירו בו יותר, והצריכו לבדקו, כדי שלא יבא לידי מכשול. תדע, שהרי בשאר איסורין אנו הולכין אחר הטעם, ואפילו ביין נסך, שאיסורו במינו במשהו, שלא במינו בנותן טעם. ואילו בחמץ, בין במינו בין שלא במינו במשהו.
<h2>דף ד:</h2>
מצות עשה מן התורה להשבית החמץ קודם אסור אכילתו, שנאמר (שמות י"ב, ט"ו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. ואמרינן בפרקא קמא דפסחים חמץ משש שעות ולמעלה מנא לן דאסור, אמר רבא, תרי קראי כתיבי. כתיב (שמות י"ב, י"ט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. וכתיב (שם י"ב, ט"ו) אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם. הא כיצד, לרבות ארבעה עשר לביעור. ומקשי, ואימא לרבות ליל ארבעה עשר לביעור, ומתרץ, ביום כתיב. והדר מקשי, ואימא מצפרא, ומתרץ, אך חלק, והוה ליה בתחילת שבע, ועבדו רבנן הרחקה יתירה, דלא ליגע באיסורא דאורייתא. פירוש, אך חלק, משום דאכין ורקין מיעוטין הן, אלמא מקצת היום מותר, ומקצתו אסור, ומעתה יש לנו לחלק חציו לאסור וחציו להתיר. והדרשנים אומרים אך הוא חץ בחילוף אותיות, באלפא ביתא דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ. והשבתה זו האמורה בתורה היא שיבטל החמץ בליבו, ויחשוב אותו כעפר. ומדברי סופרים לחפש את החמץ במחבואות ובחורים בתחילת ליל ארבעה עשר בניסן לאור הנר, מפני שבלילה כל העם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה (פסחים שם).
<h2>דף ו:</h2>
ולאחר הבדיקה אומר כל חמירא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה, ולא ביערתיה, ולא ידענה ביה, יהא בטיל וחשיב כעפרא. ואין לומר דאיכא בביתא הדין, אלא דאיכא ברשותי, כי שמא יש לו בבית אחר.
<h2>דף ז.</h2>
וקודם שיבדוק יברך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. והטעם שאינו מברך על ביטול חמץ, מפני שהביטול הוא תלוי בלב האדם, ואין צריך להוציאו בשפתיו, ואין בו מעשה כלל, ואין מברכין על מצוה שאין בה מעשה, כמו שכתבנו בהקדמת הספר הזה. וגם אין לברך על בדיקת חמץ, מפני שהיא מדרבנן.
<h2>דף י:</h2>
והחמץ שמוצא מצניעו במקום אחד, עד תחילת שעה ששית ביום, ומבערו, ואם רצה לבערו בלילה מבער.
<h2>דף קא.</h2>
ואין לקדש שליח צבור בבית הכנסת ליל פסח, לפי שבשאר לילי שבתות וימים טובים שמקדשין בבית הכנסת הוא להוציא אורחים ידי חובתן, כמו שכתבנו למעלה, ובליל פסח אינו צריך, כי הם מקדשים לעצמם בביתם, כדתנן (פסחים פרק י' משנה א') ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין. ועוד, אם יקדש בבית הכנסת יראה כמוסיף על ארבעה כוסות, ואם כן מה הועילו חכמים בתקנתם. ואומר שליח צבור קדיש, ונפטרין לבתיהם לשלום, לעשות סדר ההגדה.
